מחשבות על עושר נתינה ושמחה - אוריה זמיר 

מחשבות על עושר נתינה ושמחה - אוריה זמיר

קהלת פרק ג

 (יט) כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל:

[כשמדובר בגוף ובנפש אין הבדל בין האדם והבהמה. בהמה : בה-מה, משמע תוכה כברה, מה שאתה רואה זה מה שיש]

(כ) הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר:

[תחילת גופה ונפשה של הבהמה כשל האדם, תחילתם מהאדמה וסופם באדמה]

(כא) מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ:

[ברוחם הם נבדלים, שרוח הבהמה בכל מקרה יורדת למטה לארץ, ורוח האדם ע"פ מידותיו, יש שעולה ויש שיורדת]

(כב) וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו:

[חלקו של האדם נקבע ע"פ מעשיו. ועל מה שיהיה אחריו בעולם הזה אמר החכם באדם :

קהלת פרק ז (א)  " טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו " שם טוב משמן טוב, פשיטא (ראה מפרשים).

יום המות מיום הולדו - שביום הלידה אין לדעת מה תהיה פעולתו בעולם הזה ואיזה יהיה חלקו, אף אם נולד בבית צדיק. אך ביום המות, פעולתו וחלקו ידועים לו ולציבור ולקב"ה, ואם פעל באמת ואמונה, חלקו בעולם הבא מובטח.]

לכסף ולרכוש אין די ואין סוף, יחד עם-זאת אין איסור בתורת ישראל להתעשר "ולחיות טוב".

ע"פ תורתנו הקדושה מותר לגור בוילה ומותר לנהוג במרצדס וכד'.

אם הכל כל כך טוב, היכן הסייג והגדר - את זאת אנו למדים מדברי בן עזאי : שיר השירים רבה "משלך יתנו לך, ובשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך, ואין שכחה לפני המקום, ואין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא"

במה דברים אמורים ?

משלך יתנו לך : יתנו לך מה שנכתב לך מלכתחילה.

בשמך יקראוך : הכבוד שתקבל ודעת הציבור עליך, יהיו כפי מעשיך.

במקומך יושיבוך : בעולם הזה ובעולם הבא (ראה מפרשים על "רבי יוסי אומר צדיק וטוב לו צדיק ורע

לו" ( מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן ).

אין שכחה לפני המקום : שהכל גלוי וידוע לקב"ה ואתה נידון ע"פ מעשיך.

אין אדם נוגע במוכן לחברו : שמות כ (יג) לא תחמד בית רעך ס לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך:

אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא : שהכל נקבע ע"י הקב"ה, וכל יצור ויצור וכל עשב ועשב הינו מלכות גמורה לפני הקב"ה, לכל אחד נתנו ד' אמותיו ונקבעים מזונותיו ואפילו זיווגו וילדיו (ראה זהר הקדוש פרשת תזריע) ואל לו לאדם לתת עינו באחר ובד' אמותיו.

דברים יא (טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת

משמע :

 ונתתי :

שאני הקב"ה הנותן לך כל,

ואני מספק צרכי כל העולם.

עשב : רש"י - בראשית פרק א (יא) תדשא הארץ דשא עשב - לא דשא לשון עשב ולא עשב לשון דשא, ולא היה לשון המקרא לומר תעשיב הארץ, שמיני דשאים מחולקין, כל אחד לעצמו נקרא עשב פלוני, ואין לשון למדבר לומר דשא פלוני, שלשון דשא הוא לבישת הארץ כשהיא מתמלאת בדשאים:

תדשא הארץ - תתמלא ותתכסה לבוש עשבים. בלשון לעז נקרא דשא אירבידי"ץ [מכלול העשבים] כולן בערבוביא, וכל שורש לעצמו נקרא עשב:

 רשב"ם בראשית פרק א (יא) דשא - כל מיני דשאים ביחד קרויים דשא וכל מין בפני עצמו קרוי עשב:

 רמב"ן בראשית פרק א (יא) ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא - גזר שיהיה בתולדות הארץ כח הצומח ומוליד זרע כדי שיהיה המין קיים לעד:

משמע מפרש"י , מרשב"ם ורמב"ן : שאני נותן כל העשבים, שחלקם מיועדים למזונותיך, וחלקם מזונות לאחרים.

ריקאנטי : תבין מפסוק [תהלים קד, יד] מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם.

בשדך : הנחתי את מזונות העולם בד' אמותיך (בשדה שלך, שאף הוא נמסר לך לפקדון, שכתוב (פרשת בהר) ויקרא כה (כג) " והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי ",

 למען תדע שלא כל שבד' אמותיך מיועד רק לך, אלא אני מקיים את העולם כולו.

ומכאן תדע שיש שאני נותן לך למעלה מצרכיך, לזכותך ליתן לאחר.

פרשת ויצא  בראשית כח (כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך:

נודר יעקב אבינו ע"ה לתת לה' מעשר, ויש לנו לתמוה, הכיצד ?

יעקב מודה, שכל שיש לו נתן ונותן לו הקב"ה. שאלה : וכי יש לו צורך לקב"ה במעשר, וכיצד "יקח" הקב"ה את המתנה ?

ובכלל, הרי הקב"ה נתן לו הכל, כלום לא יכל הקב"ה לתת ליעקב "רק" תשעים אחוז, וכך למנוע מיעקב את "טרחת" העישור ?

יעקב מבין כי הקב"ה מזמן לו דרך להדמות לו, ע"י מידת הנתינה. וכן יעקב מסגל לו מידת השמחה,

כמאמר בן זומא : משנה מסכת אבות פרק ד - "איזהו עשיר השמח בחלקו". ולא אמר עושרו, אלא חלקו. משמע שיחלק את שניתן לו, יזהר לתת לאחרים את חלקם ולעצמו את חלקו.  

לבהמתך : לבהמה המשרתת אותך ואף עולה על שולחנך על דרך מזון.

רבינו בחיי : ודרשו רז"ל: (ברכות מ א) ונתתי עשב בשדך לבהמתך, והדר: ואכלת, מכאן שאסור לו לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו.

ומכאן סברו חכמים : צער בעלי חיים מדאורייתא (מהתורה ולא מדרבנן).

ואכלת ושבעת : לשיטת רבינו בחיי, שעל-מנת שתוכל לאכול ואף לשבוע, עליך לדאוג ראשית לזולתך בכלל ולתלויים בך בפרט. בכלל התלויים בך, הבהמות. שרק לאחר שהנחת לפניהם את מזונותיהם, רשאי אתה לאכול, ואם תשמור אף תשבע.

ושבעת : קהלת פרק ה פסוק ט : אהב כסף לא ישבע כסף ומי אהב בהמון לא תבואה גם זה הבל:

רבינו בחיי : על פרשת חיי שרה, בראשית כה (ח) זקן ושבע. לפי שנתברך אברהם בכל דבר והיה שלם בכל מיני העושר והכבוד, הגיד עתה שיצא מן העוה"ז זקן ושבע מכל טוב, ולזה לא אמר: ושבע ימים, כי היה במשמע שהיה חסר משאר הדברים ולא שבע מהם כי אם החיים, וע"כ הגיד לנו הכתוב מדותיו הטובות שיצא שבע מן העולם מכל דבר, כי לא היה מתאוה למותרות, כענין שכתוב בדוד ע"ה: (תהלים כא, ג) "תאות לבו נתתה לו". ולא כשאר בני העולם שכתוב: (קהלת ה, ט) "אוהב כסף לא ישבע כסף", וכן דרשו רז"ל: (קהלת רבה א, לד) אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו, יש בידו מנה מתאוה מאתים, יש בידו מאתים מתאוה לעשות ד' מאות, שנאמר: אוהב כסף לא ישבע כסף :

שבת שלום